הרצל? ז׳בוטינסקי?
יותר בכיוון של בן-גוריון
בראיון בתוכנית הפטריוטים נשאל נתניהו מה הוא יותר, הרצל או ז'בוטינסקי, ואת התשובה הכללית שלו ניתן לסכם די בבירור, הרצל, כי בלעדיו לא היה ז'בוטינסקי.
כששמעתי את השאלה, הופתעתי קצת, כי לטעמי ניתן לזהות קשר הרבה יותר אורגני עם בן-גוריון, בוודאי בשלוש השנים האחרונות, למרות שנתניהו מגיע ממקורות רוויזיוניסטים ובן-גוריון ממקורות מרקסיסטים.
הקשר עם ה"הרצלייניות" ברור. הרצל הוא אבי ציונות ההצלה. המוטיב העיקרי שהנחה אותו היה הרצון להציל את יהדות המצוקה, לא בהכרח זו שמתגוררת בגרמניה או אוסטריה או בריטניה אלא ההמונים שחיו בפולין ורוסיה, והיו תחת סכנה ברורה. הרצל חזה את השואה פעמים רבות (נתניהו הזכיר את המספר 33), ובהיבט הזה יש קו דמיון דומה מאוד למנגנון שהפעיל את נתניהו כמעט 50 שנה, המאבק כדי למנוע את השואה שאותה חזה מכיוון איראן, עבור היהודים שחיים במדינת ישראל. גירסא נוספת של ציונות ההצלה ויהדות המצוקה.
הרצל שהחל את דרכו בשלהי העליה הראשונה, בחר לפעול דרך הדיפלומטיה העולמית, במטרה להשיג צ'רטר למדינה עבור היהודים. וגם בהיבט הזה, המאבק של נתניהו בגרעין האיראני עשה שימוש נרחב בדיפלומטיה העולמית, והיא זו שהכשירה את הקרקע בסוף לפעולה הצבאית.
כדי להבין את הקשר האורגני יותר לבן-גוריון מאשר לז'בוטינסקי, צריך קודם להבין את ההבדלים שבין ז'בוטינסקי לבן-גוריון. והדרך הטובה ביותר להבין את ההבדלים היא באמצעות פרובוקציה היסטורית: היעדרו של מי מהם היה פוגע יותר בסיכוי להקמתה של מדינת ישראל?
התשובה ההיסטורית היא לדעתי ברורה ופשוטה: בן-גוריון.
שניהם פעלו למען העם היהודי והגשמת הגשמת הציונות, שניהם היו אנשי מעשה, ז׳בוטינסקי פעל עם טרומפלדור להקמת הגדודים העבריים, ארגן את ההגנה בירושלים ב 1920, הקים את תנועת בית״ר, הפך למפקד האצ״ל, יזם העפלה בלתי לגאלית של אלפי יהודים בשנות השלושים, אבל הפעולות שלו לא הצטברו ליצירת תשתיות משמעותיות שנדרשו להקמת המדינה, לא בהיבט הצבאי, לא בהיבט הדמוגרפי, לא בהיבט היישובי, לא בהיבט הכלכלי ולא בהיבט המוסדי. בעיקר הוא חשב שצריך לפעול מול המעצמות כדי להשיג את הסכמתן להקמת מדינת ישראל.
אצל בן גוריון, זו היתה עשייה מסוג אחר, והיא מאפיינת אותו מתחילת דרכו בארץ ישראל אליה הגיע מפלונסק ב 1906, בגיל 20. התפיסה של בן גוריון היתה יוצאת דופן כבר מהרגע הראשון. למרות השתייכותו לפועלי ציון המרקסיסטים, הוא ראה את הדברים בצורה רחבה יותר וכיוון גבוה יותר. אם זה בכיבוש השפה העברית, בכיבוש השמירה מידי הערבים, בכיבוש העבודה מידי הערבים, בהבנת חשיבות העלייה, בבניית מוסדות כלכליים, בבניית הכוח המגן של היישוב העברי. בן גוריון, לא לבד כמובן, הקים את התשתיות שבזכותן ניתן היה להקים את מדינת ישראל. במבט לאחור זה נראה כאילו כל פעולה שלו הוסיפה עוד נדבך שישמש את המדינה העתידה לקום.
צורת הפעולה של נתניהו הרבה יותר אסטרטגית וקוהרנטית מזו של ז׳בוטינסקי ויותר מזכירה את זו של בן גוריון. אפשר לראות את יישומה בבלימת המדינה הפלסטינית, ברפורמות הכלכליות, באסטרטגיה ביחס למזרח התיכון והוצאתה לפועל, בעיקר בשלוש השנים האחרונות,
עבודה עקשנית, שיטתית, יסודית, עקב בצד אגודל, שחותרת לשינוי יסודי של המצב, בהתאם כמובן לתקופה ולאתגריה.